בתקופת התיכון התנדבתי בבית ספר לחינוך מיוחד בשם "אל-נור". בחרתי להתנדב שם בעקבות חוויה אישית עם קרוב משפחה, שלימדה אותי עד כמה חשוב להעניק תשומת לב ותמיכה מתאימה לתלמידים עם צרכים מיוחדים. בנוסף, זהו בית ספר קטן עם צוות מצומצם, כך שראיתי בכך הזדמנות לקחת חלק משמעותי ולהשפיע. הגעתי להתנדבות פעם בשבוע, עזרתי לתלמידים באופן אישי, העברתי תכנים לימודיים דרך משחקים בקבוצות יחד עם המורים, וסייעתי בארגון וסידור הכיתה אחרי שהתלמידים הלכו לישון. לפני שהתחלתי, חששתי שלא אצליח להתחבר לתלמידים או להיות מספיק מעורב. בנוסף, לכל תלמיד היו צרכים שונים, ולכן היה עליי ללמוד מהמורים כיצד לגשת לכל אחד – אם הוא על הספקטרום האוטיסטי, עם תסמונת דאון, או עם צרכים מיוחדים אחרים. בהתחלה צפיתי במורים, התייעצתי איתם ולמדתי איך הם ניגשים לכל תלמיד לפי צרכיו, וזה נתן לי ביטחון להתחיל לפתח קשרים בעצמי לשמחתי, עם הזמן גיליתי שרובם קיבלו אותי בשמחה, למדתי לקרוא סימנים לא מילוליים, להבין מה גורם להם להרגיש בנוח, ולהתאים את הגישה שלי כך שירגישו נתמכים ומובנים. נהניתי מהאינטראקציה איתם, וזכיתי בתחושת סיפוק עמוקה